בודק הבדלים אונליין
כדי להשוות בין שני טקסטים, אין צורך לעיין בהם בשלמותם, ולציין את כל השברים השונים. חסרים מילה או אות, החלפת תווים, משפט או פסקה חסרים - כל זה נמצא באופן אוטומטי באמצעות השירות שלנו.
זה מדגיש חוסר עקביות בין הטקסט הראשון והשני, כך שתוכל להשוות ביניהם ללא סקירה ממושכת.
היסטוריה של כתיבה
אי אפשר לדמיין את התפתחותן של ציוויליזציות ללא כתיבה, כי בעזרתה הועבר ידע מדור לדור, גם למרות מלחמות ואסונות טבע.
האותיות הראשונות, בצורה המוכרת לנו, הופיעו לפני יותר מ-5000 שנה. אלו היו פיקטוגרמות (תמונות גרפיות של סמלים) שהמצרים והשומרים הקדמונים יישמו על אבן, לוחות חרס, עץ ובד. אם בהתחלה כל פיקטוגרמה התכוונה לאובייקט מסוים (אדם, עץ, ציפור, שמש), אז מאוחר יותר שינו המצרים את האות, והקצו לכל תו צליל משלו. זו הייתה תחילתה של כתיבה הירוגלפית, שמקורה בסביבות 3100 לפני הספירה.
במקביל, הכתיבה התפתחה במדינות אסיה: סין, יפן וקוריאה. ההירוגליפים הראשונים שנמצאו בשטחן של מדינות אלה מתוארכים לשנת 1700 לפני הספירה. בעזרתם הובעו גם צלילים/מילים בודדים וגם דימויים/תחושות תלת מימדיות. אין זה מפתיע שבגישה זו, אותו אלפבית סיני עתיק היה מורכב מכמה אלפי תווים, ורק השכבות האינטלקטואליות של החברה יכלו לזכור (ולהשתמש נכון) בהם. עבור פשוטי העם, המכתב נותר בלתי נגיש במשך זמן רב.
אם אנחנו מדברים על האלפבית הראשון בהיסטוריה, במובן המודרני של המילה, אז הוא עלה בסביבות 1700 לפני הספירה במזרח התיכון. הוא כלל 30 סמלים, שלכל אחד מהם הוקצה צליל ייחודי משלו. מילים נוצרו מסמלים, ומשפטים נוצרו ממילים, שהיה שונה מהותית מהכתיבה האסייתית של אותן שנים.
היסטוריית הדפוס
במשך מאות שנים, פיקטוגרמות, הירוגליפים ולאחר מכן אותיות הוחלו על פני השטח ביד: באופן מכני (על אבן/חימר) כמו גם דיו ופיגמנטים צביעה אחרים (על פפירוס/נייר). הם התחילו להדפיס אותם הרבה יותר מאוחר - כבר בעידן שלנו.
הטקסט המודפס הראשון נחשב רשמית לחיבור קוריאני מתוארך 704-751 לספירה. ובשנים 953-993 הומצאה הדפוס בסין - ייצור תעשייתי של ספרים באמצעות חיתוכי עץ. יתרה מכך, העותק הקסילוגרפי המפורסם של "סוטרה היהלומים" הודפס בסין הרבה קודם לכן - בשנת 868, אך לא באמצעים תעשייתיים, אלא ביד.
במערב, ייצור החומרים המודפסים החל הרבה יותר מאוחר - מ-1425. במהלך תקופה זו, הנייר הפך לזמין להמונים: הוא שימש לייצור הדפסים דתיים, קלפי משחק ומאוחר יותר ספרים מלאים.
בשנת 1445, יוהנס גוטנברג ביסס את המצאת הדפוס על ידי סטנדרטיזציה של תווים (אותיות) שהודפסו על לוחות מתכת ואוחסנו בתאים נפרדים. הדיו הוחל עליהם באופן ידני, ולאחר מכן בוצעו הדפסים על נייר: תחילה, אות אחת בכל פעם, ולאחר מכן עם לוחות משולבים היוצרים מילים וביטויים שלמים. לאור הדתיות העמוקה של אירופה של ימי הביניים, הטקסטים המודפסים הראשונים היו, כצפוי, התנ"ך והתהילים.
במקור, הטיפוגרפיה נעשתה בעבודת יד והצריכה עבודה קפדנית רבה. הדיו לא נמחק מהנייר, ואפילו טעות אחת שנעשתה הצריכה הדפסה חוזרת של גיליון טקסט כפול. במידה מסוימת, ניתן היה לפשט ולהפוך את התהליך לאוטומטי רק במאה ה-17. מדפסות הולנדיות החלו להשתמש בלוחות דפוס מעץ שעליהם גילפו אותיות מורמות. לאחר מכן הוחל צבע נוזלי על האותיות, נייר נשען עליהן ושפשף במברשות רכות. טכנולוגיה זו הייתה נפוצה הן במערב והן במזרח, והייתה בשימוש בסין עד המאה ה-20.
הטבעה של טקסטים על נחושת, שהוצעה במאה ה-17, לא השתרשה בגלל מורכבותה ועלותה הגבוהה. נייר נשאר החומר העיקרי למוצרים מודפסים. כדי לא לנקב בכל מילה בנפרד, הכינו המדפיסים חותמות מתכת עם אותיות מוגבהות, מהן לא נוצרו עוד מילים/ביטויים בודדים, אלא דפי טקסט שלמים. כל שנותר היה לכסות אותם בצבע ולהצמידם לנייר. זה האיץ מאוד את התהליך והפך את הספרים לא חלקים, אלא מוצרים תעשייתיים המוניים.
אבל היו גם יצירות ספרותיות יוצאות דופן שהגיעו לעיתונות ההמונים הרבה קודם לכן - עוד במאה ה-15. אנחנו מדברים על טקסטים דתיים, כולל התנ"ך בן 42 השורות, שהחלו להיות משוכפלים באמצעות מכונות הדפוס הראשונות עוד בשנים 1466-1481. רשימת המדינות שהפכו לחלוצות בכיוון זה כוללת את הולנד, צרפת, אנגליה ופולין. עד המאה ה-19 הותקנו מכונות דפוס בכל אזורי העולם, שהחליפו דפוס בכתב יד ובלוק.
עם התפתחות הטכנולוגיות הדיגיטליות, הדפסת טקסטים הפכה להיות שכיחה וזמינה באופן נרחב. אז, עם מחשב אישי ומדפסת, היום כל אחד יכול להדפיס טקסט: באיכות טיפוגרפית ובזמן הקצר ביותר. העיקר הוא להכין מראש את הטקסט בצורה דיגיטלית, לערוך אותו ולבטל את כל השגיאות.
אפשר להשוות שני מסמכים באופן ידני, אבל זה לוקח זמן וכרוך תמיד בסיכון של השמטות. השירות שלנו לא עושה טעויות ועובד מהר מאוד - אתה מקבל תוצאה מיידית ו-100%. המסמכים בהשוואה אינם מאוחסנים בשום מקום, מה שמבטיח את סודיות המידע.
